לוח השנה המצרי והקשר לאסטרולוגיה
לוח השנה שהמציא את הזמן
לוח השנה המצרי הוא אחד ההישגים האינטלקטואליים הגדולים ביותר של העולם העתיק. המצרים היו בין הראשונים בהיסטוריה שפיתחו לוח שנה סולארי (שמשי) של 365 יום - קרוב מאוד לשנה האסטרונומית האמיתית. לוח זה הונהג כנראה סביבות 2773 לפני הספירה, אלפי שנים לפני שתרבויות אחרות הגיעו לרמת דיוק דומה. הלוח המצרי חילק את השנה ל-12 חודשים של 30 יום כל אחד, בתוספת חמישה ימים מיוחדים בסוף השנה. שלוש עונות של ארבעה חודשים כל אחת שיקפו את המחזור החקלאי סביב הנילוס. הלוח הזה לא היה רק כלי מעשי לתכנון חקלאי - הוא היה הבסיס לכל המערכת הדתית, הטקסית והאסטרולוגית של מצרים. כל חג, כל טקס וכל תחזית אסטרולוגית נקבעו על פיו. ללא לוח זה, לא היו יכולים להתקיים הדקנאטים, אלי המזל ומערכת האסטרולוגיה המצרית כולה.
שלוש העונות: אחת, פרת ושמו
השנה המצרית חולקה לשלוש עונות, כל אחת בת ארבעה חודשים, שהתאימו למחזור החקלאי של הנילוס. העונה הראשונה, "אחת" (Akhet), היא עונת השטפון. היא החלה עם הזריחה ההליאקלית של סיריוס (בסביבות אמצע יולי) וכללה את תקופת ההצפה של הנילוס, שבמהלכה המים כיסו את השדות והשאירו שכבת בוץ פורה. זו היתה תקופה של ציפייה ותקווה, ומבחינה אסטרולוגית נחשבה לזמן של התחלות חדשות והתחדשות. העונה השנייה, "פרת" (Peret), היא עונת הזריעה והצמיחה. המים נסוגו וחשפו אדמה שחורה ופורייה, והחקלאים יצאו לזרוע ולעבד. תקופה זו נחשבה מבחינה אסטרולוגית לזמן של פעולה, יצירה ועבודה. העונה השלישית, "שמו" (Shemu), היא עונת הקציר והחום. השדות נקצרו, התבואה נאספה, ומצרים התכוננה לשטפון הבא. זו היתה תקופה של הגשמה, סיכום ואיסוף פירות העמל, ומבחינה אסטרולוגית נחשבה לזמן של קצירת תוצאות.
12 החודשים המצריים
כל עונה כללה ארבעה חודשים, ולכל חודש היה שם ייחודי. בעונת אחת: תחות (החודש הראשון בשנה, על שם אל החוכמה), פאופי, האתור ושואק. בעונת פרת: טובה (או טיבי), מכיר, פאמנות ופארמותי. בעונת שמו: פאכון, פאיני, אפיפי ומסורי. כל חודש בן 30 יום בדיוק - מבנה סימטרי ומסודר שהקל מאוד על ניהול חשבונות, תכנון מיסים ותיאום טקסים. לכל חודש היה אופי אסטרולוגי שנגזר מהדקנאטים שבו - שלושה דקנאטים בכל חודש, כשכל אחד שולט על עשרה ימים. החודש הראשון בשנה, תחות, נחשב לחודש הקדוש ביותר כי הוא סימן את חידוש המחזור הקוסמי. חגיגות רבות התקיימו בו, כולל טקסי ההודיה לנילוס וטקסי הפתיחה של מקדשים. האסטרולוגיה המצרית קשרה כל חודש לאיכויות ספציפיות - חודשי שטפון קושרו לטיהור ולהתחדשות, חודשי זריעה לפעולה ויוזמה, וחודשי קציר להגשמה וביטחון.
ימי האפגומנה: חמשת הימים הנוספים
בסוף השנה, אחרי 12 חודשים של 30 יום (360 יום), הוסיפו המצרים חמישה ימים מיוחדים שנקראו "ימי האפגומנה" (Epagomenal days). ימים אלו לא השתייכו לאף חודש ונחשבו לתקופה מיוחדת וטעונה. לפי המיתולוגיה המצרית, ימים אלו נוצרו כשתחות ניצח במשחק סנט (משחק לוח מצרי) נגד הירח וזכה בחמש חתיכות של אור ירח. מכל חתיכה נוצר יום, ובכל יום נולד אל אחד: ביום הראשון נולד אוזיריס, ביום השני הורוס הזקן, ביום השלישי סת, ביום הרביעי איזיס, וביום החמישי נפתיס. ימים אלו נחשבו למסוכנים ובלתי יציבים - הגבול בין עולמות היה דק, וכוחות כאוס יכלו לחדור. המצרים נהגו בזהירות רבה בימים אלו: נמנעו מעסקאות חשובות, הקפידו על טקסי הגנה, ואכלו מאכלים מיוחדים שנועדו להרחיק רוחות רעות. מבחינה אסטרולוגית, ימי האפגומנה נחשבו לתקופת מעבר - סיום מחזור ישן והכנה לחדש.
הסחף השנתי ובעיית רבע היום
לוח השנה המצרי מנה 365 יום, אבל השנה האסטרונומית האמיתית (הזמן שלוקח לארץ להקיף את השמש) היא כ-365.25 יום. ההפרש של רבע יום בשנה הצטבר לאורך הזמן וגרם לתזוזה איטית בין הלוח לבין עונות השנה. אחרי ארבע שנים, הלוח היה מאחר ביום אחד. אחרי 120 שנה - בחודש שלם. ואחרי 1,461 שנה (המחזור הסותי), הלוח חזר להתאים את עצמו. המצרים ידעו על בעיה זו אבל בחרו שלא לתקן את הלוח - ייתכן מסיבות דתיות או בירוקרטיות. הם שמרו על המבנה הפשוט של 365 יום ופשוט קיבלו את הסחף. לצד הלוח האזרחי, הם השתמשו גם ב"לוח סותי" שהתבסס על הזריחה ההליאקלית של סיריוס ושמר על התאמה לעונות. רק בשנת 238 לפני הספירה, תחת שלטון תלמי השלישי, ניסו לראשונה לתקן את הבעיה על ידי הוספת יום מעוברי כל ארבע שנים - רעיון שאומץ מאוחר יותר על ידי יוליוס קיסר בלוח היוליאני.
הלוח המצרי כבסיס ללוח המערבי
ההשפעה של לוח השנה המצרי על הלוחות המודרניים היא עמוקה ומשמעותית. כשיוליוס קיסר כבש את מצרים בשנת 48 לפני הספירה, הוא התרשם מלוח השנה המקומי וגייס את האסטרונום המצרי סוסיגנס מאלכסנדריה כדי לפתח לוח שנה חדש עבור האימפריה הרומית. סוסיגנס לקח את המבנה המצרי - 12 חודשים ושנה של 365 יום - והוסיף את התיקון שהמצרים סירבו להכניס: יום מעוברי כל ארבע שנים (29 בפברואר). הלוח היוליאני שנוצר היה למעשה גרסה מתוקנת של הלוח המצרי. בשנת 1582, האפיפיור גרגוריוס ה-13 ביצע תיקון נוסף קל (שלושה ימים מעובריים פחות כל 400 שנה) ויצר את הלוח הגרגוריאני שבו אנו משתמשים היום. כך, הלוח שלפיו אנו חיים את חיינו הוא צאצא ישיר של הלוח שפותח על גדות הנילוס לפני כמעט 5,000 שנה. גם הרעיון של 24 שעות ביממה - שמקורו במערכת הדקנאטים המצרית - הגיע אלינו דרך אותה שרשרת השפעות.
הלוח הקופטי: המשכיות חיה
הלוח המצרי העתיק לא נעלם - הוא ממשיך לחיות בגרסה מעודכנת שנקראת הלוח הקופטי. הקופטים, שהם צאצאי המצרים העתיקים והנוצרים של מצרים, משתמשים בלוח שנה שמבנהו כמעט זהה ללוח המצרי המקורי: 12 חודשים של 30 יום ו-5 (או 6) ימים נוספים. שמות החודשים הקופטיים הם גרסאות של השמות המצריים העתיקים: תות (מתחות), בבה (מפאופי), האתור (מהאתור) וכן הלאה. הלוח הקופטי עדיין משמש את הכנסייה הקופטית לקביעת חגים דתיים, ובאופן מפתיע, חקלאים מצרים בכפרים ממשיכים להשתמש בו לתכנון חקלאי - כלומר, אותו קשר בין לוח השנה לחקלאות שהתקיים לפני חמשת אלפים שנה ממשיך להתקיים גם היום. גם הלוח האתיופי מבוסס על הלוח המצרי-קופטי ומשמר את המבנה של 13 חודשים (12 חודשים של 30 יום וחודש קצר של 5-6 ימים). כך, מורשת לוח השנה המצרי חיה ופעילה באפריקה עד ימינו.
מאמרים קשורים
אסטרולוגיה מצרית - המדריך המלא
האסטרולוגיה המצרית היא אחת המערכות העתיקות ביותר בהיסטוריה האנושית לפירוש הקשר בין שמיים וארץ. לפני למעלה מ-4,000 שנה, כ...
תאימות בין אלי המזל המצריים
מערכת התאימות באסטרולוגיה המצרית שונה באופן מהותי מזו המערבית, כיוון שהיא מבוססת על יחסים מיתולוגיים בין אלים ולא רק על ...
12 אלי המזל המצריים - תכונות ואישיות
מערכת המזלות של מצרים העתיקה שונה מכל מערכת אסטרולוגית אחרת בעולם. במקום חיות או סמלים מופשטים, המצרים השתמשו באלים ובאל...
רפואה ואסטרולוגיה במצרים העתיקה
הרפואה במצרים העתיקה היתה אחת המתקדמות ביותר בעולם העתיק, והיא שילבה בין ידע אנטומי מעשי לבין אמונות רוחניות ואסטרולוגיו...